פורטים על נימי נפשנו
לפני מספר שנים ישבנו ערימה של חבר'ה על סלון. אחד מהם, נקרא לו ג', החל לספר כיצד טייל לו ברחבי תל אביב, כשלפתע, מחנות בפינת הרחוב, קרץ לו הדפס מיוחד. הוא סיפר שהוא לא הכיר את הציור, אבל הוא הדהים אותו. הוא לא יכול היה להפסיק להסתכל עליו. אץ מיד ורכש לעצמו את ההדפס, למען יוכל להמשיך ולבהות בביתו הפרטי.
אני כמובן שאלתי לפשר העניין הלא אופייני שלו באמנות והתעניינתי בציור. הוא הראה לי את ההדפס, ולא האמנתי.
הציור היה "ליל כוכבים" של וינסנט ואן גוך.
ואן גוך, כיאה וכראוי לאמן שמכבד את עצמו, סבל מדיכאון חמור. הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי בעיירה צרפתית בפרובאנס. הציור צוייר במהלך שהותו במוסד, והנוף הנראה בו הוא למעשה הנוף הנשקף מחלון חדרו. הוא צייר מתוך רגש עמוק, ולכן ברור איך הוא מצליח לגעת בכל מי שצופה בו. כדי להרגיש את זה, אתה לא צריך להבין באמנות, רק להיות אנושי.
ג' הוא לא היחיד שהציור פרט על נימי נפשו. זהו אחד האימג'ים המוכרים והוא וזכה לרפרנסים והתייחסויות רבות בעולם התרבות המודרני. הוא היווה השראה לרבים, חלקם אף חוצים את גבולות הדו-מימד הוויזואלי ועוברים גם למחוזות המוזיקה. להלן חלק (קטן!) מהדוגמאות, בטוחה שתכירו לפחות חלק גם אם לא ידעתם על ההקשר המקורי: כריכת הספר "אשמת הכוכבים" שנכתב על ידי ג'ון גרין עוצבה במהדורתה העברית בהשראת הציור בעטיפתו האחורית של האלבום "She's So Unusual" של סינדי לאופר, הציור מופיע על סוליות נעליה גם כרזת הסרט "חצות בפריז" של הבמאי וודי אלן עוצבה בהשפעתו הזמר דון מקלין כתב את השיר "Vincent" בהשראת הציור, והוא נפתח במילים "Starry, Starry Night" (האם יש פה מישהו שהשיר לא מתנגן לו בראש לאורך כל הפוסט? הקליקו על הלינק כדי לשמוע את השיר המעולה הזה https://www.youtube.com/watch?v=oxHnRfhDmrk)
כמובן שהופתעתי מאוד שג' לא הכיר את הציור, אבל זו לא הנקודה. אמנות טובה לא בהכרח חייבת קונטקסט או ידע מוקדם כדי לרגש, היא יכולה לגעת בכולם.
בתמונות המצורפות: הציור המקורי של ואן גוך שמוצג כרגע במוזיאון ה"מומה" בניו יורק (חלום שמתישהו יתגשם), כריכת הספר "אשמת הכוכבים", עטיפת הדיסק של סינדי לאופר וכרזת הסרט "חצות בפריז".
Comments