פסיכולוגיה בגרוש עם תובנות יקרות
כפרות, סליחות, עוונות, אוהלים
יום כיפור מתקרב אלינו, כל אחד ומסורתו הוא, מי בצום ומי בבינג'.
אני אנצל את ההזדמנות כדי לשתף במיצב אמנות קהילתי המתמקד ברעיון הסליחה. הפרוייקט שייך לקית' קלברט, והוא הוצג לפני מספר שנים בגלריה של סאצ'י בלונדון (למסורים מביניכם השם ישמע מוכר, זהו אכן האספן הנרקיסיסט מלפני שבועיים שקורא לכל הדברים כולם על שמו). הפרויקט בבסיסו נועד לקרב בין אנשים באמצעות חוויה משותפת. קלברט הקים אוהל, אליו יכולים כולם להיכנס ולכתוב על פתקים ממי ירצו לבקש מחילה, או לחילופין, למי הם סולחים. לאחר מכן הפתקים נתלים במרכז האוהל.
הדבר פועל בשני מישורים: האחד, חיבור לעצמנו - המחשבה הפנימית שבוחנת במי פגענו, וממה שחררנו. השני, חיבור לסביבה – להיות מוקפים בפתקים אישיים של אחרים מעלה את המודעות שלנו לטבעם הסלחני של האנשים סביבנו.
אז באיזה צד אתם? סלחנים מטבעכם או בעד נקמה המוגשת קרה?
אם אתם עוד מתלבטים, כדאי שתדעו שסליחה אמיתית אמנם דורשת מאמץ, אך קיימות לא מעט סיבות להשקיע. מחקרים קישרו בין סליחה ובריאות מנטלית, הפחתת חרדה ודכאון ואפילו הפרעות פסיכיאטריות, כמו גם השפעות חיוביות על סימפטומים פיזיולוגיים ועל מערכת החיסון (רלוונטי מתמיד) ואף שיעור תמותה נמוך יותר!
אם זה לא בא לכם בטבעיות, תדעו שזוהי מיומנות שניתנת לשיפור באמצעות תרגול. לבסוף, אפשר ואף רצוי לתרגל סליחה גם לעצמנו. היבט נוסף שעלה מהמחקרים בתחום הוא שכשאנחנו סולחים לאחרים, אנחנו מצליחים יותר לסלוח לעצמנו, וזה כשלעצמו חיוני למי שרוצה לחיות עם עצמו בשלום. ומה בעצם כולנו רוצים אם לא קצת שלווה?
בתמונות: האוהל מבפנים ומבחוץ, פלוס בונוס של כמה וידויים שהצלחתי למצוא מהמיצב במיוחד בשבילכם
Comments