קרקר נגד קרקר

או: דויג נגד דויג

לא ידעתי אם הגיוני להעלות פוסט במצב כזה, ולא יכולתי להעלות על דעתי על מה ראוי לכתוב. לאחר התלבטות החלטתי שלהסחות דעת יש תפקיד חשוב בהמשך התפקוד הנורמטיבי (שלכם וגם שלי), ועל כן, בהשראת המצב הנוכחי, סיפור ממחוזות האבסורד.

פעם היה סטודנט לאמנות בשם פיטר דויג (Doige). לאחר עסקת סמים כושלת, הוא מוצא את עצמו בכלא. כשהוא משתחרר, רוברט פלטשר, קצין מבחן, לוקח אותו תחת חסותו, עוזר לו למצוא עבודה, ובשנת 1975 אף קונה ממנו ציור במאה דולר כדי שלא יחזור לסחור בסמים.

דילוג להווה. בינתיים הציור תלוי בסלונו של פלטשר באין מפריע, עד שאחד מחבריו מסב את תשומת ליבו לכך שפיטר דויג הוא למעשה אמן מפורסם מאוד היום עם ציורים שנמכרים במיליונים. אץ פלטשר לסוחר האמנות הקרוב אל ביתו, ולאחר הערכה גסה הם מבינים שניתן למכור את הציור בכ-10 מיליון דולר.

זהו לא שקר מוחלט. פיטר דויג (Doig) הוא אכן אמן סקוטי שציוריו נמכרים במיליונים.

לאחר שדויג, האמן המצליח, מכחיש שצייר את הציור, פלטשר תובע אותו. פלטשר בטוח שזה הוא שצייר את הציור ב-1975, ושדויג משקר כדי להסתיר את עברו, או שאינו זוכר שצייר אותו הודות לשימוש בסמים. בין טענותיו של עוה"ד של פלטשר במשפט (הנושא הוא "אבסורד", אני מזכירה):

הוא ציין שאמא שלו (של עוה"ד, כן?) הייתה אמנית, שהייתה לה "אישיות של אמן" ו"הסתבכויות עם החוק" ועל כן הוא מבין לנפש האמן. אה, ושגם היא הייתה שוכחת דברים.

הוא אמר שהכיר את "המזג האמנותי" לאורך השנים, על אף שהוא עצמו היה אדם רציונלי ואמין. "כל אמן שאני מכיר, הרס את היצירה שלו", הצהיר. "לפעמים את העבודה הטובה ביותר שלהם".

עוד טען כי אין הוכחות שדויג האמן לא היה ב-1975 באונטריו, עת צויר הציור המקורי וכי הוא זקוק לאליבי. עורך דינו של האמן חזר שוב ושוב על כך כי לא מוטל עליו נטל ההוכחה מכיוון שהוא הנתבע בתיק.

כשדויג בכל זאת הביא המוני רשומות שמוכיחות היכן היה בתקופה הרלוונטית, פלטשר ועורך דינו טענו שכמות העדויות מעוררת חשד.

המשפט נמשך 3 (!) שנים. לאחר הכרעת הדין, אמר דויג: "הצדק נעשה, אבל לקח לו הרבה יותר מדי זמן להגיע..."

בברכת "הרבה אסקפיזם ומעט חדשות".

בתמונה: הציור המדובר (צילום:WHITTEN SABBATINI\ NYT)