"ירידי סוסים אינם מקום יאה לנשים מצחקקות וקלות דעת"
בינתיים אני מדלגת בהדחקה מעל מגפת הקורונה ומתרכזת בעיקר:
חג פורים (החג האהוב עליי) ויום האישה (חג הלקים בהנחה*).
אז בהמשך ישיר, אני רוצה להכיר לכם את רוזה בונר. בונר הייתה אמנית צרפתייה שעשתה את הבלתי יאומן ביחס למאה ה-19 וזכתה להצלחה מסחררת על אף שלא היה לה בולבול. האמנות שלה הייתה מוכרת ברחבי העולם, זכתה בפרסים, והיא אף הוזמנה להיפגש עם המלכה ויקטוריה שתלתה אחר כבוד אחד מציוריה בתצוגה פרטית בארמונה.
היא למדה הכל מאביה, צייר נופים, וכנראה אדם פורץ מוסכמות בעצמו. הוא האמין בשוויון מגדרי וחברתי וייסד בית ספר לרישום לבנות, מה שהקל עליה לרכוש השכלה ולהתפתח בתחום.
כבר מילדות ידעה שתרצה להתמקד בציורי חיות וציוריה היו מדוייקים להפליא, כל זאת הודות למחקר האנטומי שעשתה ובמסגרתו ביקרה בירידי חיות, בתי מטבחיים, וכל מקום שיוכל לתת לה מושג וידע נוסף על חייהן וגופן של החיות.
יצירתה הנודעת ביותר (שמצורפת כאן למטה) היא "יריד הסוסים". גודל הציור הוא כ-5 מטרים. מדובר בגודל שכמעט אף אישה לא העזה לצייר בתקופה ההיא, לרוב הנשים פשוט לא היו הביצים (חה-חה) לתפוס את המרחב באופן כזה. הציור הזה זכה להצלחה גדולה מאוד ומאחוריו עומד גם ההקשר לחג פורים והסיבה בגינה אני בכלל מספרת לכם עליה.
ירידי סוסים אינם מקום יאה לנשים מצחקקות וקלות דעת, ועליהן להגיע לשם אך ורק עם ליווי גברי. מה עושה אישה שרוצה לבקר שם לבד? מתחפשת לגבר, כמובן. בעודה מחופשת לגבר ביקרה בכל המקומות אליהן רצתה להגיע מבלי לתפוס תשומת לב – ירידי החיות, בתי המטבחיים ועוד. לאחר שאביה נפטר, ירשה ממנו את ניהול בית הספר לרישום והקימה בו סדנה יחד עם זוגתה לחיים דאז.
בונר באמת הייתה אישה יוצאת דופן. חלק מזה קשור כמובן לאופיה החזק והבלתי מתפשר, אבל חלק בוודאי קשור גם לבית הליברלי והמקדם אליו נולדה (כשרון לא תמיד מספיק, לפעמים צריך גם מזל).
תעשו מה שליבכן חפץ, רוצו אחרי החלומות שלכן, ותעודדו ותחנכו את הבנות שלכן/ם לעשות אותו דבר.
*שלא יהיה ספק, אני תמיד בעד לקים בהנחה
בתמונות: הציור "יריד הסוסים" הציור "Ploughing in the Nivernais" הציור "גמילת העגלים" ציור של רוזה בונר עם שור תמונתה של רוזה בונר
Comments